הצהרת אמנית
על סראא אבראהים
מקור ההשראה שלי לעבודות האמנות שעשיתי לתערוכת התואר הראשון שלי באוניברסיטת חיפה היה מהחיים האישיים שלי
כבר מגיל 11 נהגתי לנקות דגים יחד עם אבי הדייג, אמי ואחותי הגדולה, בחנות הדגים המשפחתית שלנו שליד הבית. זה לא נחשב בעיניי לאורח חיים מוזר בהתחלה, אבל עם הזמן החלו להתעורר בי שאלות והתלבטויות בנוגע לדגים וליחס שלנו אליהם, אשר הרגשתי אשמה כי אולי גרמתי לדגים לכאוב, והמשכתי את הסבל שלהם מאז שנשלפו מהים, אולי זה לא אתי, רציתי להפסיק אבל זה לא היה בשליטתי
בעשייה האמנותית שלי אני עוסקת בשאלות אלה שמלוות אותי לאורך חיי, את הפחדים, הקשיים וההתחבטויות המוסריות אני מבטאת אותם דרך הציור והפיסול
בציורים השתמשתי בצבעים מונוכרומים קודרים, כסמן לאבל וכבוד לדגים המתים בעודם חיים, מתקפלים וכואבים. בנוסף, דרך הדמויות והסצנות המצוירות אני מדברת על החיים הפרטיים שלי, הפסיכולוגיה והרגשות הפנימיים, גם בקשר לדגים וגם בקשר ליחס עם ההורים ולשאר הכיוונים השונים של החיים. בפיסול עובדת על החייאה מחדש של הדג, להעריך ולהעריץ אותו, כסמל זיכרון לעבר הקודם שאז ההתייחסות אליהם הייתה אחרת. השימוש בחימר הנוקשה הפוך מטבעו הרך של הדג, מחזק את גופו ואת מעמדו בשבילי העשייה הזו נותנת לי להשתחרר, ולכפר מה שגרמתי לדגים להרגיש, וזה נותנת לי הרגשה של הורדת סף האשמה, בנוסף, מאמינה שזה יגרום לצופים ולסובבים לחשוב על ההתנהגות שלהם כלפי הדגים בפרט ובעלי החיים ובני האדם בכלל
חוץ מהנושא הספציפי הזה שקשור בדגים ובתערוכת התואר הראשון, עבודות האמנות שלי אם זה ציור, פיסול וצילום - עוסקות ברגשות של האדם כלפי עצמו וכלפי האחרים. אני מנסה למסור לצופים את הכאב שיכולים לגרום לזולת וההשלכות של זה על מצבם הנפשי או הפיזי, ברצון לעורר חמלה שתגרום לבני האדם לחשוב
על השלכות מעשיהם או דיבוריהם כלפי האחרים, ובתקווה שזה יצליח להשפיע על היחסים הבינאישיים בכל המשפחות, הקבוצות, הלאומים, ובעולם כולו